מסמרים ונוצות

שלוש שנים תואר ראשון.

שנתיים תואר ועוד שנה לסיים את התיזה.

המתנה של בערך שנה להתמחות.

ארבע שנים של התמחות בפסיכולוגיה קלינית.

בחינת התמחות לסיום התהליך.

זה, על רגל אחת, מה שנדרש ממני כדי לסיים את ההכשרה בפסיכולוגיה קלינית ולקבל את תעודת ההסמכה הנכספת (שעוד לא קיבלה מסגרת).

ועכשיו, עכשיו מה? מה עכשיו?

מסמרים ונוצות.

זאת אומרת, דוקטורט.

 

פתחתי את הבלוג הזה כדי לתעד את התהליך של לימודי הדוקטורט שלי. למי שלא מכיר, אני ערן כ"ץ, פסיכולוג קליני מומחה. למדתי והתמחתי בפסיכולוגיה קלינית. אני עובד כפסיכולוג קליני באופן פרטי וגם במשרה חלקית בשירות הציבורי. טיפלתי ואני מטפל במקרים מגוונים – ילדים ונוער, מבוגרים, הורים – ובנושאים שונים. לאחרונה אני גם מדריך סטודנטים לפסיכולוגיה קלינית. אז מה פתאום אני הולך לעשות דוקטורט?

שאלה מצוינת.

בשונה ממדינות רבות אחרות, בארץ לא צריך דוקטורט כדי להיות פסיכולוג. הרבה מהפסיכולוגים שאני מכיר שיש להם גם דוקטורט לא טורחים לציין את הטייטל הזה – ד"ר – לפני השם שלהם. לימודי דוקטורט הם בכלל לא חלק מובנה מתהליך הלמידה וההכשרה של פסיכולוגים. אני יכול להמשיך להיות פסיכולוג בלי דוקטורט ולחיות עם זה טוב מאוד. זה לא שפסיכולוגים מפסיקים ללמוד אי פעם. חלק גדול מאיתנו ממשיך ללכת לבתי ספר לפסיכותרפיה או להכשרות מסוגים אחרים מחוץ לאקדמיה. וכמו שהסברתי פעם לאמא שלי – דוקטורט ככל הנראה לא יהפוך אותי למטפל טוב ומיומן יותר.

אז למה זה כן טוב? דוקטורט יכול להועיל (ואפילו להידרש) אם ארצה ללמד אי פעם. ואני מודה, שהתואר עצמו יכול להיראות יפה על כרטיס הביקור שלי. וזה גם פותח אפשרויות בעולם.

אבל יחד עם כל אלו, האמת היא שזו דרך להתעסק במשהו שאני אוהב – פסיכולוגיה, התפתחות, מערכות יחסים, בריאות ורווחה נפשית – רק בדרך נוספת. את השנים האחרונות הקדשתי ללמידת המעשה הטיפולי. למידה שהיא מאוד Hands on, עם נגיעה אישית בחיים של אנשים ברמה מאוד פרטנית. דוקטורט מהווה (אני מקווה) דרך לפתח את העצמי-הפסיכולוגי שלי מזווית שהיא אולי פחות טיפולית, אבל כן מאפשרת יותר קריאה והסתכלות מלמעלה על תהליכים. והרי תהליכים בסופו של דבר קורים לאנשים פרטיים כמוני וכמוכם. כך שכן, העבודה שאני מקווה לעשות תהיה כזו שבסופו של דבר יכולה ואמורה להעשיר את הטיפול שייתן מי שיקרא אותה וייעזר בה.

 

ולמה לפתוח עוד בלוג? אין לי מספיק?

דוקטורט, כך אני מבין מכל העולם, זה תיק. זה לוקח כמה שנים טובות, זה רצוף בעליות ומורדות, מתישהו יגיע שלב שארגיש שאני לועס חצץ ואשאל את עצמי בשביל מה נכנסתי לזה בכלל. העבודה עליו כרוכה בהרבה קריאה וכתיבה. צריך לעשות אינטגרציה בין תחומי ידע שונים, לקלוט סטטיסטיקה ואיכשהו גם לזכור הכל. לא קל לי לזכור הכל. אבל יותר קל לי לקלוט, ולזכור, כשאני כותב. לכן בלוג. התכנון הוא שזה יהיה מקום שבו אני אחשוב ואכתוב את מה שאני לומד ואת מה שאני מבין ואת מה שאני חושב. אני לא יכול להיות בטוח כמה מזה יעניין את הקורא המצוי (הי, כולי תקווה שזה יעניין אותי). אבל אני חושב שזה יכול להיות נחמד, ומדרבן עבורי, אם יהיה לי מקום שבו אכתוב את הדברים לא רק בכתב הפרטי שלי אלא בצורה שזה יהיה ברור לכם. כי ככה אני אולי אדע שזה גם ברור לי.

 

אין לי מושג מה יהיה קצב העדכונים כאן. הפוסט הבא יעלה בקרוב ובו אכתוב על הרעיון הבסיסי שאיתו אני יוצא לדרך. אני רק יכול לומר שזה קשור לכמה נושאים שקרובים מאוד ללבי. אתם מוזמנים להירשם לקבלת עדכונים במייל.

 

אבל מי אתה?

למי שלא מכיר – אני כאמור, ערן כ"ץ, פסיכולוג קליני. יש לי בלוג נפרד על פסיכולוגיה שנקרא "על הספה". אם מעניין אתכם להכיר את החלק הטיפולי שלי – אם הגעתם לכאן כי אתם מחפשים טיפול  אתם מוזמנים לבקר באתר של הקליניקה. מי שמעוניין מוזמן גם לעשות לי לייק בפייסבוק.

 

StandByMe-8

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *