שלום.
הבלוג הזה עלה לאוויר לפני שלושה חודשים ומאז היתה דממה. כאמור, המטרה של הבלוג הזה היא ללוות את התהליך של לימודי הדוקטורט שלי. אני זקוק למרחב שבו אוכל לכתוב את הדברים שאני לומד, כי זה עוזר לי לעשות סדר. וגם למרחב שבו יהיה אפשר לשתף, כי לשתף זה טוב.
מסיבות שונות אני בוחר לא להכנס כרגע לפרטים ספציפיים על הדוקטורט, כי זה קצת מוקדם מדי לכך. אבל יחד עם זאת אני כן מתחיל בפוסט הזה סדרה של פוסטים, שאורכה ותוכנה עוד לא ידוע לי, שתעסוק בתיאוריית ההתקשרות (Attachment Theory), כך שניתן להבין שתהיה לתיאוריה הזו חלק נרחב מהדוקטורט. למי שלא מכיר, על רגל אחת, תיאוריית ההתקשרות היא תיאוריה פסיכולוגית שבוחנת כיצד אופנויות התקשורת והקשר בין הורה לילדו מבנים את התפיסה של הילד את העולם החברתי ואת תפיסתו העצמית, ומכאן למעשה משפיע על התפתחותו “מהעריסה עד לקבר”.
תיאוריית ההתקשרות עניינה אותי מאז ומתמיד אבל בשנה האחרונה הפכה להיות חלק משמעותי מאוד מההתפתחות המקצועית שלי כפסיכולוג קליני, ולכן אני גם שמח מאוד על ההזדמנות להפוך אותה לחלק מההתפתחות האקדמית שלי.
התקשרות זה תחום ענק ומרתק, ואין שום סיכוי לסכם אותו בפוסט או שניים. אז יחד איתי, קחו אוויר, נתחיל ונצעד בקצב שיתבסס עם הזמן.